החלטה בתיק ת"א 1994-09-08

לפני שתי בקשות:

בבקשה הראשונה עותר המבקש לסילוק על הסף של תובענת המשיבים 1-3 (להלן:- "המשיבים") לתשלום שכר טרחה עבור שירותי עריכת דין שהעניקו למנוחה בורשטיין ורדה ז"ל (להלן:- "המנוחה") במשך כ - 15 שנים. המבקש הוא בן אחיינה של המנוחה, נהנה על-פי צוואתה האחרונה ועל-פיה אף מונה כמנהל עיזבונה עד ביטול מינויו ע"י בית המשפט לענייני משפחה.

בבקשה השנייה עותרים המשיבים ומנהל עיזבון המנוחה לאישור הסכם פשרה שנחתם בין המשיבים לבין מנהל העיזבון החדש שמונה תחת המבקש, עו"ד שמואל קסוטו (להלן:- "מנהל העיזבון").

1.      רקע

1.1.  ­המשיבים הגישו נגד עיזבון המנוחה ע"י המבקש שהיה מנהלו בתקופה הרלוונטית תביעה לתשלום שכר טרחה עבור שנים של שירותי עריכת דין שהעניקו למנוחה, לרבות טיפול שוטף בענייניה המשפטיים, ניהול נכסי מקרקעין מושכרים ולא מושכרים שהיו ברשותה, וייזום תוכנית לשינוי ייעוד מקרקעין שבבעלותה במטרה להעלות את שוויים. לפי הנטען, לא קיבלו המשיבים בגין שירותים אלה כל תשלום. המשיבים מציינים בכתב התביעה שרבים מההסכמים ביניהם לבין המנוחה נערכו בעל פה ולא הועלו על הכתב, לבקשת המנוחה.

במסגרת התובענה נתבע גם המבקש, כלפיו נטען, בין היתר, שגרם באופן מכוון להפרת הסכמי המנוחה עמם ולשינוי צוואתה בסמוך למועד פטירתה, כך שימונה כמנהל העיזבון במקום עו"ד תובל. עוד טענו המשיבים נגד סירובו, בתפקידו כמנהל עיזבון, לשלם למשיבים את שכר הטרחה המגיע להם.

סכום התביעה מגיע כדי 9,548,212 ש"ח לפני מע"מ.

1.2.  בכתבי ההגנה שהוגשו מטעם העיזבון ומטעם המבקש נטען, בין היתר, שקיימים הסכמי שכר טרחה ישנים, ושכל שכר טרחה שצריך להיות משולם לידי המשיבים צריך להיות מחושב בהתאם להסכמים אלה. כך גם נטען שהיקפי השירותים המשפטיים שניתנו, ובהתאם גם שכר הטרחה המגיע עבורם, נמוכים בפועל לאין ערוך מהנטען.  לכתב ההגנה הוגש ביום 30.12.08 כתב תשובה.

1.3.  ביום 25.1.10 הגיש המבקש בקשה זו לסילוק תובענת המשיבים על הסף.

1.4.  ביום 19.2.09 הורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטול מינויו של המבקש כמנהל עיזבון המנוחה, ותחתיו מונה עו"ד קסוטו כמנהל העיזבון. בקשת רשות לערער שהגיש המבקש נגד החלטה זו נדחתה ביום 22.3.10 ע"י כב' השופטת שטופמן.

1.5.  ביום 23.3.10 הודיעו המשיבים לבית המשפט שנחתם הסכם פשרה עם מנהל העיזבון לסילוק כל תביעותיהם כלפי העיזבון, וביקשו ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין. המבקש אינו צד להסכם הפשרה ומשהוגשה הבקשה לאישור, הביע מיד התנגדות לכך, הן בכתב הן בדיון שנערך לפני ביום 15.4.10. לטענתו אין ליתן תוקף להסכם הפשרה כל עוד תלויה ועומדת בקשתו לסילוק על הסף. שהרי אם תתקבל הבקשה, ותידחה התביעה, לא ניתן יהיה ליתן תוקף להסכם הפשרה שנערך במסגרתה. בתום הדיון החלטתי שתינתן החלטה בבקשת הסילוק, ואם זו תידחה, תינתן החלטה בבקשת אישור הסכם הפשרה.  המשיבים, כמו גם מנהל העיזבון, השיבו להתנגדות המבקש ביום 25.4.10, וב"כ המבקש הגיש תגובה ביום 28.4.10, שנתמכה בתצהיר המבקש.

1.6.  להשלמת התמונה אציין, שביום 28.4.10, במהלך כתיבת החלטה זו, הגיש המבקש שתי בקשות נוספות. האחת הוכתרה כ"התנגדות למתן סעד שלא נתבקש" ובמסגרתה טוען המבקש, ביחס להסכם הפשרה, שלא ניתן להמשיך ולנהל את התובענה כלפיו תוך סילוק התובענה נגד העיזבון, משום שסעד זה לא נתבקש על ידי המשיבים מראש ונטען לראשונה רק בדיון האחרון לפני. השנייה, עניינה תגובה של המבקש לתגובת מנהל העיזבון.

1.7.  ועוד להשלמת התמונה יצוין כי ביום 22.3.10 הגיש המבקש תובענה (36192-03-10) נגד מנהל העיזבון ונגד עו"ד ממשרדו של מנהל העיזבון ובה עותר לחייב את הנתבעים שם לפעול לאלתר לסילוק התובענה שהגישו נגדו המשיבים.

2.      טענות הצדדים בבקשת הסילוק:

2.1.  שלוש טענות עומדות ביסוד בקשת הסילוק:

הראשונה - שבהתאם לתקנה 47 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984 (להלן:-" התקנות") אין להגיש תביעה כלפי עיזבון וכלפי מנהלו בצוותא חדא, אלא ברשות בית המשפט.

השנייה - שבית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה, שכן זו עוסקת בדיני ירושה ונמצאת בסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה.

והשלישית - מעין טענה כללית שיש למחוק את התובענה בשל היותה נעדרת עילה, או לדחותה מכח תקנות 100 ו-101.

2.2.  המשיבים, בתשובתם, מזכירים שסילוק תובענה על הסף הוא בגדר אמצעי אחרון הננקט בלית ברירה. לטענתם, אין כל מניעה להגיש את התובענה כפי שהוגשה בהתאם ללשונה של תקנה 47, בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתובענה, ואין כל טעם או יסוד למחוק או לדחות את התובענה.